מאמרים

27 ינו

מרב יודלביץ' – וידוי – 20.1.2017

מרב יודלביץ' – וידוי – 20.1.2017 

נתחיל בוידוי. אני עיתונאית במקצועי. ככזו, איך לומר, פוליטיקאים – בין אם במוניציפלי ובין עם בכנסת ובממשלה – פחות חביבים עליי. שנים של התחככויות והתחכמויות לא הותירו בי חיבה יתרה לז'אנר. זו בדיוק הסיבה שהמפגש הבוקר עם קוניק, ראש עיריית גבעתיים, הפתיע אותי. סיפור שהוא יותר אנקדוטה מסיפור אבל יש בו כדי ללמד על האיש.

הבוקר ארח בית הספר כצנלסון את נשף הסיום השנתי של "כיתות רוקדות". קסם של פרויקט לכיתות ד' בעל חשיבות אדירה. למעשה מדובר ביבוא של פרויקט גאוני שנולד בארהב והביא לשינוי רדיקלי בתפיסת המחולות הסלוניים כפקטור בעל איכויות חינוכיות וחברתיות מהמעלה הראשונה. צריך היה להיות שם כדי להבין איזה כוח יש לפרויקט הזה וכמה רבה השפעתו על דרדקים בכיתות ד'. המחויבות האישית, הכוח של הביחד, חשיבות השותפות, ראיית האחר, שיח, כבוד הדדי ונימוס, התחשבות, שינון, יציבה, השגיות וזה כמובן מבלי לדבר על החוויה, ההתנסות הראשונית בריקודי זוגות, הקניית ערכים אמנותיים וספורטיביים. במילה אחת: מקסים.

קוניק הגיע לאירוע, שהתרחש באולם הספורט של בית הספר והיה עמוס בהורים ובתלמידים הנרגשים. אחרי מילים שנשאו עמרי מנחה הפרויקט בבית הספר, המפקחת על הפרויקט, מנהלת בית הספר נדד המיקרופון אליו והוא הודה שבתחילה, כששמע על הפרויקט – שממומן, אגב, חצי חצי על פי הבנתי על ידי העירייה ובית הספר – הוא ניסה "לנפנף" אותו. האחראית על מנהל חינוך היתה זו שכופפה את ידו ולדבריו כעת הוא לא רק מודה לה אלא מאמין שזהו פרויקט שחשוב לא פחות משיעורים "רגילים" והרבה יותר מטיולים שנתיים. לא מכירה הרבה פוליטיקאים שממהרים לחלוק קרדיט. על אחת כמה וכמה להודות שאילולא אחרים, שאת הקרדיט יש לזקוף לזכותם, זה לא היה קורה. לא מכירה יותר מדי פוליטיקאים גם מתוך אלה שיושבים כעת בכנסת ישראל, שמבינים את תרומתה של האמנות בכללי, ואמנות המחול בפרט, לעמוד השדרה הפיזי והמנטאלי של הילד ואת מקומה בחייו כבוגר וכפרט בחברה. על כך – תודה.

נ.ב
 מחשבה נוספת – בניגוד לכמה וכמה שרי תרבות, כולל הנוכחית, שנוכחותם במופעי/אירועי תרבות היתה מינורית וגם כשבאו נמלטו מיד לאחר הכיבודים והספיצ', קוניק לא "טרח" להשאר אלא נשאר מההתחלה ועד הסוף ועושה הרושם שאשכרה נהנה. זה גם חידוש מבורך.


28 אוג

הזדמנות לזרוח – A Chance to Shine

קים גרין (אוקטובר 2015)

תוכנית ריקודים סלוניים תורמת להתפתחות החברתית, הרגשת והקוגניטיבית של תלמידים.

תוכנית הלימודים של התלמידים בבית הספר 144 P.S . בקווינס, ניו יורק, כוללת לימוד פוקסטרוט, טנגו, ואלס, סווינג וריקודים נוספים. במשך יותר מ- 15 שנים תלמידי כיתות ה׳ בבית הספר לוקחים חלק בתוכנית ״כיתות רוקדות״.

״זו מסורת של תלמידי שכבת ה׳ בבית הספר שלנו״ אומר האחראי על תחום האומנות בבית הספר, Lois Olshan .

בית הספר מציע שלושה מחזורים של התוכנית בכל שנה – בסתיו, בחורף ובאביב. כל תלמידי כיתות ה׳ לוקחים חלק בתוכנית המורכבת משני שיעורים בשבוע במשך 10 שבועות, כחלק מיום הלימודים.

״כל תלמידי כיתות ה׳ שלנו, גם תלמידי החינוך המיוחד, לוקחים חלק בתוכנית״ אומרת מנהלת בית הספר Reva Gluck-Schneider . ״יש אצלנו תלמידים שמתקשים להגיע להישגים אקדמיים משמעותיים, וזאת ההזדמנות שלהם לגלות את היכולות הגבוהות שלהם בתחומים אחרים".

על רחבת הריקודים

במהלך התוכנית התלמידים לומדים שישה ריקודים. את השיעור מעביר מורה אומנותי. השיעור שוזר בתוכו תכנים מעולם המחול כמו קצב, שיווי משקל ואסטתיקה יחד עם תכנים חברתיים כמו שיתוף פעולה וכבוד הדדי – ערכים משמעותיים ללימוד ריקודי זוגות.

״על מנת להיות מסוגל לעבוד יחד, ליצור יופי ביחד, נדרשות יכולות גבוהות״ אומרת Gluck-Schneider . ״על מנת לרקוד בצורה טובה ביחד, כל אחד מהשותפים לריקוד צריך לחשוב על בן או בת הזוג שלו, בכל צעד וצעד, בכל חיוך ובכל הפניה של הראש.״

בארוע הסיום של התוכנית התלמידים מופיעים בפני קהילת בית הספר וההורים. התוכנית משלבת בתוכה גם תכנים לימודיים המתקשרים לתוכנית הלימודים השנתית: התלמידים מתבקשים לשתף בחוויותיהם מהשיעור, לכתוב חיבור ולהציג בארוע הסיום בתערוכה שמלווה את הארוע.

בכל שנה, מספר תלמידים מבית הספר נבחרים להשתתף בתחרות העירונית של התוכנית. Gluck-Schneider מספרת שבית הספר זכה במקום הראשון בתחרות מספר פעמים, ״פרס או תואר כבוד לא מהווים גורם מוטיבציה, יש אלפי סיבות טובות יותר להשתתף בתוכנית כיתות רוקדות״.

אחת הסיבות היא האפשרות ללמד ילדים להתמודד עם חוסר זכיה. למשל בית הספר השתתף בשנת 2005 בסרט הדוקומנטרי ניו יורק רוקדת Mad Hot Ballroom . בית הספר זכה במקום הראשון בשנה הקודמת אך לא חזר על הישג זה בשנה שבה צולם הסרט.

״השתתפתי בשני כנסים בהם הסרט הוצג כדוגמא לאופן בו ילדים מתמודדים עם הפסד מכיוון שבסרט ניתן לראות מספר מצבים בהם הילדים מביעים אכזבה ואת ההתמודדות שלהם,״ מספר Olshan ״האופן שבו התלמיד משלים עם העובדה שעשה עבודה טובה ולמרות זאת לא זכה, זאת היכולת לגלות ולהראות מה התלמיד למד והפנים במשך הזמן.”

עדות להצלחה

למרות שמנהלים ומורים יכולים לראות בקלות את ההשפעות החיוביות של התוכנית על התלמידים, מחקר חדש שנערך באוניברסיטת קולומביה, עתיד להתפרסם במהלך השנה. המחקר מראה עדויות קונקרטיות להצלחת התוכנית. במשך שנתיים, Rob Horowitz , מהמרכז ללימודי חינוך אומנותי, ניתח את ההישגים הקוגניטיביים, החברתיים והאישיים של תלמידים שהשתתפו בתוכנית.

מתוצאות מחקר ראשוניות ניתן ללמוד כי התלמידים רוכשים בתוכנית יכולות תנועתיות: 91% הדגימו יכולות קורדינציה ושיווי משקל, כ- 93% הדגימו יכולת מודעות מרחבית. מורים דיווחו תוצאות דומות בשאלון שמילאו.

Rodney Lopez , אחד ממנהלי התוכנית, מדגיש כי מטרת התוכנית איננה רק לימוד הצעדים. "אנחנו לא כל כך מתעסקים ברמת הביצוע, אנחנו שמים דגש על המסע שהתלמיד עובר, זה מסע של למידה חברתית ורגשית.״

חוקרים הבחינו כי כמעט 96% מהתלמידים מגלים יכולת שיתוף פעולה, 91% מגלים משמעת עצמית ומיקוד ו- 93% מגלים התגייסות ומוטיבציה. לפי Lopez מורים מדווחים על שיפור כללי בהתנהגות התלמידים בכיתה. במסגרת התוכנית המורים והמחנכים מלווים אתה תלמידים במהלך השיעור. ״התלמידים זוכים לראות את המורים שלהם כ״תלמידים״ בתוכנית דבר שמקדם יחסים טובים יותר בין תלמיד ומורה בכיתה.״

כ- 94% מהמורים מדווחים כי במהלך התוכנית מתפתח אצל התלמידים ביטחון עצמי. ״אני חושב שאחד החלקים היפים בתוכנית הוא הרמה הגבוהה של מומחיות ושליטה שהתלמידים משיגים בזמן קצר, אלו מייצרים תחושת ביטחון עצמי גבוהה.״ אומר Lopez . ״הם מרגישים שאם הם מצליחים ללמוד את צעדי הריקוד, למה שלא יצליחו בכל תחום למידה אחר?״.

התוכנית כיתות רוקדות נוסדה בשנת 1994 כעמותה ללא מטרות רווח, פרוייקט של להקת המחול the American Ballroom Theater Company . כיום, נכון לשנת 2015 , האירגון ממוקם בניו יורק ומפעיל תוכניות מקומיות בכ- 31 ערים בארצות הברית ומחוצה לה. בתוכנית משתתפים כ- 45,000 תלמידים בשנה בכל רחבי העולם.


04 יול

כיתות רוקדות / Dancing Classrooms

תרגום מאמר מפרי עטו של ג'ון ווילסון , מגדולי אנשי החינוך בוושינגטון

מקור הכתבה: לחצו כאן

כולנו שומעים על תכניות לימוד מצוינות במקומות שונים ואנו מייחלים ,שתכניות אלה תהיינה נגישות לכל התלמידים בכל מקום ומקום .

כשמביטים בפנים של תלמידים ותלמידות המשתתפים בתכניות לימוד מצוינות וכשמבינים את ההשפעה שיש לתכניות אלו על חייהם, כל מה שמתחשק לעשות הוא לצעוק במלוא גרון : "עשו כל שנדרש על מנת לתת לכל תלמיד ותלמידה את המתנה של מצוינות חינוכית!"

כך הרגשתי בשבוע שעבר כשהשתתפתי באירוע התרמה ל Dancing Classrooms כיתות רוקדות בניו יורק.

כיתות רוקדות היא תכנית חינוכית, פרי יצירתם של פייר דוליין (Pierre Dulaine ) ואיבון מרסו (Yvonne Marceau ). תכנית זו פותחה כפרויקט של להקת תיאטרון הריקודים הסלוניים האמריקני (Ballroom Theatre Company ).

מטרת התכנית היא לייצר מודעות חברתית, בטחון והערכה עצמית אצל ילדים וילדות, דרך ריקוד חברתי. התכנית מורכבת מעשרים שיעורי ריקוד במסגרת עשרה שבועות לתלמידי כיתות ה' ו-ח'. היא מאפשרת לתלמידים/ות לבוא במגע עם תלמידים/ות אחרים, שבאופן שוטף אינם במעגל החברתי שלהם. התוצאה המיידית היא שבירה, של מחסומים חברתיים.

לעיתים תכניות לימוד אינן עומדות בציפיות שנוצרו סביבן. התכנית הזו עומדת בהן!. התמזל מזלי לראות את התכנית בפעולה. ראיתי תלמידים/ות מבית הספר של העיר ניו יורק עולים על רחבת הריקודים במלון אקסקלוסיבי, זקופים, בטוחים, בשעת הדגמה של יכולות הריקוד שלהם בכישרון ובחן. אני מנחש שמוריהם בהווה ובעבר כמו גם הוריהם חשו תדהמה וגאווה על הבגרות שהפגינו הילדים והילדות.

ילדים וילדות כן עומדים בציפיות המבוגרים שמלווים את חייהם. ריקודים סלוניים, שהם תמיד מחוץ ל"אזור הנוחות" וחוויית החיים שלהם, מאפשרים להם לממש את הפוטנציאל שאנו יודעים שטמון בכל אחד מהם.

את תכנית כיתות רוקדות ניתן למצוא בלמעלה מ-500 בתי ספר ב-24 מדינות בארצות הברית ובמדינות נוספות. זכרו שיש לנו 100,000 בתי ספר בארה"ב; זה אומר שלכך-כך הרבה ילדים אין את ההזדמנות הזו. אך יש לנו עסקים, פילנתרופים ותומכי אמנות המוכנים לתמוך בתכניות אמנות בחינוך. אנו צריכים לספר להם על כיתות רוקדות. ממש כמו במסיבת ריקודים של חטיבת ביניים, כל שהילדים צריכים זה מישהו שיעשה את הצעד הראשון, מישהו שיתחיל את התכנית. התכנית בת מימון. מדוע שלא נהפוך אותה נגישה לכל ילד וילדה?

מגיע לילדים ולילדות שלנו להתהלך עם חיוך על הפנים. בחינות, תרגולים ולמידה מתוך טקסטים דמויי תסריט ,שאבו את מרבית חדוות ההוראה והלמידה מכולם. אמנויות יכולות להחזיר את מרבית השמחה הזו ולייצר בסיס ליצירתיות, חשיבה ביקורתית, שיתוף פעולה ותקשורת. אנו זקוקים ליותר אמנות ופחות מבחנים. אמנות תחזק כישורי קריאה, מתמטיקה ומדעים יותר מכל מבחן. כשתינתן הבחירה אני מקווה שתבחרו לרקוד.