פייר דוליין רקדן ריקודים סלוניים נודע, מורה לריקוד וזכה 4 שנים רצופות באליפות עולם.
דוליין פיתח את "תורת דוליין" להוראה באמצעות ריקודים סלוניים ,וזאת על מנת למזער את האלימות ולהשפיע על שינוי אקלים בית ספרי. שיטתו המכונה כיתות רוקדות DANCING CLASSROOMS, מיועדת לתלמידי כיתות ד', ה', ו', ח' ,ט', משתמשת בריקודים הסלוניים ככלי לשינוי חייהם של ילדים ומשפחותיהם וכל צוות ההוראה השותף לתכנית.
ראשית חיים, פייר דוליין נולד ביפו בשנת 1944. אביו האירי שירת בצבא הבריטי שהיה מוצב בפלשתינה, אמו ממוצא פלשתיני/צרפתי. בשנת 1948 הוריו עזבו את יפו ואחרי שמונה חדשים של נדודים בקפריסין, באנגליה ובאירלנד התיישבו בעמאן, ירדן. דוליין למד לדבר ערבית, צרפתית ואנגלית. בשנת 1956 הוריו של דוליין עזבו את ירדן לאנגליה והתיישבו בברמינגהם ובגיל 14 החל דוליין בקריירה של רקדן.
בגיל 22, דוליין זכה פעמיים בתחרות "Dual of the Giants" באולם אלברט הול המפורסם בלונדון ואף זכה באליפות לאומית בריקוד לטיני.
ניו יורק, בשנת 1984, דוליין ובת זוגו לריקודים, איבון מרסו, הקימו את תיאטרון הריקודים הסלוניים האמריקאי. ביולי 1989 פייר ואיבון הצטרפו לסדנא של טומי טון למחזמר בברודווי, "גראנד הוטל" ורקדו בברודווי למשך שנתיים וחצי, כשבסיומו הופיעו חמישה וחצי חדשים בווסט אנד בלונדון.
דוליין הוכתר על ידי העיתון ניו יורק טיימס כרקדן ומורה למופת, (וביחד עם איבון) קיבל את פרס פרד אסטר עבור ריקוד הכי טוב בברודווי בהצגה "גרנד הוטל". הוא היה אחד מצוות המורים בבלט האמריקאי, מרכז אמריקאי למחול של אלווין איילי וביה"ס לאמנויות ג 'וליארד.
כיתות רוקדות, בשנת 1994 התנדב דוליין ללמד ריקוד בבית הספר המקצועי לאמנויות ברחוב 48 במנהטן. מההתחלה, דוליין פיתח את תכנית כיתות רוקדות, 10 שבועות של תכנית לפיתוח חברתי לכיתות ד', ה' ו', ח', ט', המשתמשת בריקוד ככלי לשינוי חייהם של ילדים, מורים, הורים וכל השותפים לתכנית וליצירת תקשורת מיטיבה ביניהם.
בשנת 2005, "ניו יורק רוקדת", הסרט הדוקומנטרי עטור הפרסים, הביא את ההתנסות בבתי הספר בכיתות רוקדות לשיא ב"תחרות קבוצות צבעי הקשת".
"רוקדים" עם אנטוניו בנדרס יצא לאקרנים בשנת 2006, שם תוארו מאמציו של פייר דוליין לנצל את הריקודים הסלוניים לטובת הנוער בניו יורק, להשיב להם את תחושת הכבוד העצמי, הגאווה והאלגנטיות. שני הסרטים האיצו אינטרסים לאומיים ובינלאומיים להתעניין בכתות רוקדות.
בשנת 2011 הגיע פייר דוליין ליפו, לאחר שמירי שחף לוי פתחה לו את דלתות בתי הספר בעיר הולדתו. במשך 4 חודשים עבד דוליין בחמישה בתי ספר, כשבשעות אחה"צ עבד במרכז הערבי יהודי ביפו ולימד שם קבוצות מעורבות של ילדים ערבים ויהודים. גולת הכותרת של פעילות זו הסתיימה בתחרות צבעי הקשת , שבה התחרו קבוצות מעורבות. התחרות , סחפה הורים, מורים, מנהלים וקהל רב , וכפי שאמרה מירי שחף לוי: "יפו לא תשאר אותה יפו לאחר פרויקט נפלא זה"…כל פעילותו של דוליין ביפו תועדה לסרט דוקומנטרי "רוקדים ביפו".
בשנת הלימודים תשע"ב (2011-2012) החלה עדי פוקס, המורה הראשונה בישראל לתורתו של פייר דוליין, להעביר את תורתו בבתי הספר במדינת ישראל. עדי, בעלת תואר ראשון במחול ותעודת הוראה מטעם האקדמיה למחול ולמוסיקה בירושלים ומטפלת במחול ותנועה, הוכשרה בניו יורק, בסטודיו של פייר דוליין והינה מורה מוסמכת אמנותית ל"תורת דוליין" ומאז הצטרפו לתכנית אלרון ראובני, אביטל בר צורי, דימה בולט, אביחי ימין, עינב אפק, לילך ביתן, סלאם עבאס, שילהב צור, ניצן נאור, ענבל גרנות, אביה מנדלסון ועמרי שושן שהתמחו אישית בניו יורק, בתורת דוליין.
כיום, מאות אלפי ילדים ברחבי ארצות הברית ובמדינות נוספות בעולם משתתפים בתכנית. בארץ עשרות רבות של בתי ספר מצטרפים לתכנית.
מירי שחף לוי, יזמית פרויקטים בתרבות, כותבת תכניות אב לתרבות ברשויות, מנהלת האקדמיה לפרס התיאטרון הישראלי, ניהלה בעבר את היכל התרבות נתניה ויותר מעשור ניהלה את כל מנהלי מחלקות תרבות במרכז השלטון המקומי, צפתה בסרט "ניו יורק רוקדת" בשנת 2005, הוקסמה מהסרט וטסה לניו יורק לאתר את פייר דוליין. מירי , שהתרגשה מסיפור חייו של דוליין, שאלה אותו כיצד ניתן להביאו לישראל? ותשובתו היתה: באם תמצאי לי ילדים ערבים ויהודים גם יחד אבוא בהתנדבות. חמש שנות עבודה משותפות של מירי ודוליין להכשיר את הקרקע… ולבסוף , בחסות מרכז פרס לשלום, בא דוליין ליפו, עיר הולדתו, והגיש מתנה לילדי יפו, כיתות רוקדות ביפו בחמישה בתי ספר: ערבים, נוצרים ויהודים הרוקדים יחדיו: רומבה, מרנגה, טנגו, וואלס ועוד. ועיני כל המבקרים בשיעורים אלו התמלאו….כי לדברי דוליין: כשאתה נוגע באחר – משהו קורה!!!
מירי שחף לוי והצוות החינוכי הנפלא של כתות רוקדות החלו לפעול בבתי הספר באמונה ובמטרה לחולל שינוי אצל תלמידים, הוריהם ומוריהם "צעד אחד מחולל שינוי בדרך החיים". וכל השאר היסטוריה…